הדרך להשגת המטרה הנכספת, רילוקיישן, היא ממש לא דרך קלה או מהירה עבור אנשים בוגרים שמחפשים עבודה מכובדת בחו"ל. החבר'ה שמסיימים צבא הם הרבה פחות בררניים אודות רילוקיישן ואין להם בעיה לטוס לאיזה עיירה בארצות הברית ולעבוד שם בקניון, למרות שזו עבודה אינטנסיבית ומתישה. לשכנע אמריקאיים נאיביים שהקרם פנים הזול שאתה מוכר להם שמורכב משמן זית וסבון הוא בעצם מותג יוקרתי, פרי מפעלים שיושבים למרגלות ההרים ליד ים המלח.
ממרום שנותייך (כבר מזמן חצית את גיל ה-20) אתה מחפש הזדמנות של רילוקיישן, עבודה מכובדת בחו"ל ולא כזו שתאלץ אותך לעמוד על הרגליים 12 שעות ביממה. כבר זמן מה אתה מנהל מצוד אחרי רילוקיישן. אחרי שנים של מאבקים מול פולין, רומניה או גרמניה, כדי להוכיח שסבא שלך נולד שם, סוף-סוף קיבלת אזרחות אירופאית. עכשיו הדילמה הקשה היא אם להישאר במדינה או לעשות רילוקיישן, לרדת מהארץ ולהעלות את איכות החיים.
כבר זמן מה שהרעיון אודות רילוקיישן מכרסם בך. אתה חושב על רילוקיישן מאז שנמאס לך שמדינת ישראל מכרסמת בתלוש השכר שלך, וככול שאתה עובד קשה יותר ומרוויח יותר, כך גם ייקחו ממך יותר וישאירו לך פחות. מס ההכנסה פה גבוה בטירוף, בעיקר לבעלי המשכורות הגבוהות, אך הוא לא פוסח על אותם אנשים שבקושי סוגרים את החודש. לזה תוסיפו מע"מ, מס בריאות ועוד כל מיני מזיקים שבאים ומכרסמים לנו את תלוש המשכורת (על מס ארגון בוודאי שמעת).
התסכול העמוק הביא אותך לחלום על רילוקיישן, לחלום ולהזות על מדינה שלא אוכלת את יושביה ואת המשכורת שלהם בביסים גדולים ורעבתניים. אם בכלל נשאר לך משהו מתלוש המשכורת, בכל פעם שאתה קונה איזה שהוא פריט, שוב פעם אתה משלם מס. כשאתה רוצה לקנות אוטו חדש אתה משלם מעל 150% מס. כשאתה רוצה לקנות דלק, סיגריות, אתה משלם מס בלו. וזה עוד לפני שהזכרנו את המע"מ. אז מה הפלא שכל כך הרבה אנשים רוצים רילוקיישן, עכשיו ומיד?
נכון שאנחנו לא גרים בשוויץ אלא במדינה שמוקפת בהרבה מאוד שכנים שהיו רוצים לשבת איתנו בקומזיץ (רק שאנחנו בתוך הקרשים), אבל התחושה היא שרוב המיסים שאנחנו משלמים לא באמת הולכים לתקציב הביטחון כדי להגן עלינו, אלא נעלמים בשורה של קומבינות ושחיתויות בשלטון. די, נמאס כבר מהכול. רוצה לעשות רילוקיישן ו"לעוף" מהמדינה הזו למקום שקט, שלוו ופסטורלי, שלא יאלץ אותך לעבוד כל כך קשה בשביל... כלום.
